ניצולת הקרטל בע"מ ואח' נ' אסם תעשיות מזון בעמ ואח'

החלטה

1.עם הגשת התביעה בתיק זה, הגישו המשיבות בקשה לפטור מאגרת התביעה (להלן: "בקשת הפטור").

התביעה, במסגרתה עותרות המשיבות לפסיקת פיצויים בסך כולל של קרוב ל- 931 מיליון ₪, הוגשה נגד 29 נתבעים, אולם רק המדינה נכתבה כמשיבה לבקשה.

בבקשה זו אשר בפניי, מבקשת המדינה להאריך את המועד למסירת תגובתה לבקשה עד סוף חודש נובמבר וכן מבקשת היא, להורות למשיבות לצרף את כל הנתבעים, כמשיבים לבקשת הפטור. לטענתה, קיימת אפשרות סבירה שבידי מי מהנתבעים מצוי מידע בדבר מצבה הכלכלי של המבקשת, הרלבנטי לשאלת פטור מתשלום אגרה.

המשיבות מסכימות להארכת המועד ולפיכך ניתנת בזה הארכת מועד להגשת תגובת המדינה, עד יום 30.11.11.

2.לעומת זאת, מתנגדות המשיבות לצירוף הנתבעים, כמשיבים לבקשה, תוך שהן מפנות לבקשתן הן, בה ביקשו, במפורש, שביהמ"ש ידון בה במעמד המבקשות והמשיבות בלבד, בטענה, שכל פורום אחר יסרבל מאד את הדיון. עוד טוענות הן, כי בידי המדינה מצוי כל המידע הדרוש להחלטת בית המשפט.

3.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי מקום להיעתר לבקשת המדינה ולהורות למשיבות צרף, כמשיבים לבקשה, את כל הנתבעים על פי כתב התביעה ואלה נימוקיי:

בקשה למתן פטור מאגרה נדונה על פי תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות").

תקנות האגרות אינו מפרשות את סדרי הדין החלות על בקשה מסוג זה, אולם על האופן בו תידון הבקשה, ניתן ללמוד מתקנה 14(ו) לתקנות האגרות, אשר זה לשונה:

"לדיון בבקשה, רשאי בית משפט להזמין את בעלי הדין וכל אדם אחר שיראה לנכון להזמינו, ואולם רשאי בית משפט לדון בבקשה אף בלא הופעת בעלי הדין; היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו יכול, במקום להתייצב לדיון, לתת הסכמתו בכתב לפטור מהאגרה, בין לגבי בקשה פלונית ובין לגבי סוג של בקשות; אין בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, כשלעצמה, כדי לחייב את בית המשפט."

לכאורה עולה מלשון התקנה שאין על ביהמ"ש חובה להזמין את בעלי הדין לדיון שייקבע בבקשה, אלא רשאי הוא להזמינם, על פי שיקול דעתו והוא רשאי לדון בבקשה גם ללא הופעתם. עוד עולה מלשון התקנה, כי ליועץ המשפטי נתון שיקול דעת אם להתייצב לדיון או שמא להסתפק במשלוח תגובתו בכתב.

4.מטבע הדברים ברי כי בעל הענין העיקרי בתשלום האגרה הינה המדינה, המספקת לבעלי הדין שירות באמצעות מערכת בתי המשפט ותשלום האגרה מגיע לקופתה. לפיכך, המדינה הינה הנפגעת העיקרית עת ניתן פטור מתשלום אגרה. מכאן נובע, שהמחלוקת העיקרית לענין תשלום האגרה הינה בין בעל הדין החייב באגרה לבין המדינה ואילו עניינם של הנתבעים בכך, הינו ענין משני (ראו: ע"א 155/75 פקיד השומה נ' להד, פ"ד כט(2) 505, 507-506).

עם זאת, אין לומר שלנתבע אין כל ענין בשאלת מתן פטור מאגרה. עניינו נובע מהאינטרס הקיים אצלו, למנוע הגשת תביעה מופרזת נגדו, או להביא להפחתת סכומה. לפיכך, במקרים רבים בפסיקה, ניתן לנתבע מעמד לעניין האגרה.

ראו, לענין זה, דברים שנאמרו ברע"א 4239/01 - חב' "לוי רמות עבודות עפר כבישים ופיתוח" נ' עמותת ז.פ . (לא פורסם, 16.7.2001):

"אכן, הצד הנכון לעניין דחיית האגרה הוא המדינה, שהאגרה משתלמת לה. לפיכך יש משקל נכבד לעמדתה של המדינה בסוגיית הפטור מאגרה. עם זאת, כפי שנקבע על ידי בית משפט זה, גם לנתבע מעמד להשמיע דברו מחמת האינטרסים הגלומים במעמדו, כמי שהתביעה מוגשת נגדו, למנוע הגשת תביעות מופרזות, או תביעות סרק, בין השאר על ידי המסננת של תשלום האגרה (ראה: רע"א 1944/96 אברהם שפירא ואח' נ' יוסי כהן ואח', פ"ד נ(253 (1)".

כן ראו: רע"א 2623/02 סיס נ' בזק, פ"ד נז(1), 717; רע"א 1550/05 - בונה הצפון חברה קבלני בניין בעכו בע"מ ואח' נ' א.ב.ג.ל. בנייה ויזמות בע"מ ואח' . (לא פורסם, 30.8.2005).

5.לדברים הנ"ל ניתן להוסיף את מעמדן המתחזק של זכויות היסוד ועקרונות היסוד, אשר בכללן מצויה גם זכות הטיעון. לפיכך, אני מקבלת את בקשת המדינה ומורה כדלקמן:

המשיבות תצרפנה לבקשה, בתוך 14 ימים, את כל הנתבעים בתביעה ותמציא לתיק ביהמ"ש, בתוך 30 יום, אישורי מסירה לפיהם הבקשה נמסרה להם.

הנתבעים ישיבו לבקשה בתוך 20 ימים מקבלתה.

זכות תשובה למבקשות – בתוך 10 ימים נוספים.